אף אחד לא יביא לכם תפריט

מתיישבים במסעדה, מחפשים תפריט, ואין. במקום תפריט יש ריבוע קטן מצופה פלסטיק ועליו קוד QR, וזה כל מנגנון ההזמנה. המלצר לא מתעלם מכם; השלב הזה פשוט כבר לא עובר דרכו.

סרקו מהאפליקציה המתאימה

השתמשו בסורק של WeChat או Alipay, לא במצלמה הרגילה. המצלמה לרוב תפתח דף בדפדפן שיעבוד חלקית ואז ייתקע. אתם צריכים את המיני־אפליקציה: יישום שפועל בתוך יישום אחר, ובדרך כלל אין בו שום הגדרת שפה.

מה רואים בתפריט?

קטגוריות בצד אחד ומנות בצד השני, כמעט תמיד עם תמונות. התמונות עוזרות יותר משנדמה, אבל לא מספרות אם המנה קרה, אם היא עמוסה בצ'ילי או אם המחיר הוא לצלחת או ל־100 גרם. שלושת הפרטים האלה כתובים ממש לצידה בסינית.

שווה לזכור שתי סימניות לפי הצורה: 辣 פירושה חריף, ו־冷 פירושה קר. את היתר אפשר לקרוא בתרגום על המסך.

עניין הכוסברה

香菜 היא כוסברה. אם אתם מאלה שמרגישים שיש לה טעם של סבון, זאת המילה החשובה. כמעט תמיד יש שדה הערות במסך ההזמנה; כתבו בו 不要香菜, כלומר בלי כוסברה.

במיני־אפליקציות רבות מסתתרות אפשרויות בתוך כל מנה: רמת החריפות, מרכיבים וגודל. פתחו אותן לפני הוספת המנה להזמנה. אחר כך הרבה יותר קשה לתקן.

הזמינו פחות ממה שנדמה לכם

המנות מיועדות לחלוקה. הזמנת מנה לכל אחד, כמו בבית, עלולה להשאיר שני אנשים מול כמות כפולה ממה שיוכלו לאכול. שתיים או שלוש מנות לשניים, עם אורז, הן בדרך כלל התחלה טובה.

איפה מסתבכים?

מזמינים לפי תמונה ומקבלים מנה לארבעה. מפספסים שהמחיר לפי משקל. נוגעים בקטגוריה סמוכה ומזמינים שלושה משקאות. מדלגים על מספר השולחן והאוכל מגיע למישהו אחר.

כל הפרטים האלה מופיעים על המסך. הקושי מתחיל כשאי אפשר לקרוא אותם.

שאלות נפוצות

צריך WeChat כדי להזמין אוכל בסין?

בדרך כלל כן, או Alipay. מסעדות רבות עברו להזמנה ב־QR דרך מיני־אפליקציות בשניהם. מצלמה רגילה לא תמיד פותחת אותן כראוי.

אפשר לשלם במזומן במסעדה סינית?

מבחינה חוקית כן, ובפועל זה נעשה קשה יותר. במקומות רבים גם ההזמנה וגם התשלום מתבצעים באפליקציה, ולצוות לא תמיד יש עודף.

איך מבקשים אוכל לא חריף?

不要辣 פירושו בלי צ'ילי. בסצ'ואן ובחונאן זו עשויה להתקבל כבקשה, ולא כהבטחה שהמנה תהיה לא חריפה.

עוד בבלוג

• עשר דקות שישנו את היום הראשון שלכם
• ב־Taobao אין כפתור מעבר לאנגלית
• הכול קורה בקבוצה שעוד לא הצטרפתם אליה